שוב ושוב חולמת הנערה אפרת חלום דומה. היא נעולה בחלל סגור שהאוויר בו דחוס ומעופש, מבלי יכולת למצוא את המפתח שיוציא אותה לחופשי. שני חלקיו הראשונים של הספר "השתקפות" בנויים שתי וערב מטקסטים המיוחסים לאפרת ולבן כיתתה תום. כל אחד מהם משקף בסיפורו את סיפורו של האחר. אחיה הבכור של אפרת, עומר, משמש מעין נקודת ממסר בין אפרת לתום. לצד סיפורו האישי, כנער שנפלט ממוסדות חינוך שונים ומציג בעיות התנהגות לא פשוטות, עומר משקף את קורותיהם של אחותו ושל חברה לכיתה. חלקו השלישי והמטלטל של הספר מוקדש אך ורק לקולו של תום. קולה של אפרת נעדר ממנו, אך תום משמש מגבר לסיפורה. המחברת, גל אלגר, עובדת סוציאלית בהכשרתה, קורעת צוהר לחייהם של בני נוער, שסיפוריהם הקשים נוגעים זה בזה, נפגשים ונפרדים. הציור על עטיפת הספר, שנראית בו צללית ראש נער ובתוכה דמות נערה בתנוחה עוברית־מסתחררת, מייצג זאת היטב. המפה הגיאוגרפית שבתחומה מתרחשת עלילת הספר מסומנת בין שלושה מוקדים. חיפה היא מרכז ההתרחשויות; בבאר שבע מתגוררים הורי אביהם המנוח של אפרת ועומר; ובקרית שמונה, שממנה עקרו תום ואמו לחיפה, נשארו קרובי המשפחה וחבריו האהובים של תום. בחלום המתואר בפתח הספר אפרת מצויה במסדרון חשוך, שבקצה האחד שלו גרם מדרגות ובשני דלת. אפשר לקשור את חלומותיה החוזרים של אפרת לכוחות הדחייה והמשיכה הפריפריאליים שפועלים עליה ועל תום. לכל אחד מהם משקעי עבר וסודות המסתתרים בצפונה של הארץ או בדרומה. אך לא צריך להיות פרשן חלומות כדי להבין שהתמונה הקשה של נערה כלואה, המחפשת נואשות דרך יציאה, מתייחסת בעיקר למצוקה נפשית.