בלילה היא שוב נשרפה. זה התחיל מלמטה, הלהבות ליחכו את כפות רגליה. העשן עלה למעלה. חדר לאפה. התנחל בגופה. נמהל בריח העור השרוף. זה המשיך למעלה, אל חצאית השכבות שעטפה אותה, את שוקיה, ברכיה ירכיה. גיצים נתפסו בשערה. שיער האש שלה התמזג בלהבות המכלות אותה. וידיה, שתפקידן לשמור על הגוף, הפקירו אותו, נכבלו אל העמוד. …
אוטובוס אגד חותך את האוויר האורבני, כשהוא חוצה רחובות מוארי ניאון, חנויות, בתי קפה, אנשים. שגרה, כמעט שגרה. נטע מביטה מהחלון, התמונות מולה מתחלפות במהירות, אינן תופסות אחיזה. כשהאוטובוס נע בזווית חדה, היא קמה ממקומה, מצלצלת בפעמון ונעמדת ליד הדלת לפני שהאוטובוס נעצר. ביום כזה שהרדיו דלוק וכולם להוטים לשמוע מה חדש, קל להתבלבל ולשכוח. …
משה שכטר היה הבן היחיד בשכונה שהסכים להלחם נגדי בקרב אגרוף. הוא היה היחידי שהבין שנכון שהוא לא מרביץ לבנות, אבל אני לא באמת בת, אז לא אכפת לו לכסח אותי. אבל כשהגיע תורי לעשות איתו קרב אגרוף, הוא לא כיסח אותי. גם כי הייתי יותר חזקה, אבל בעיקר בגלל שכשכבר הייתי על האדמה, בזמן …
"נתת לו את העיתונים?" "הוא אמר שהוא לא צריך." שתיקה. המשך. שכנוע. "הוא הבטיח לשמור על עבודה נקייה." "מבטיח. גם כן מבטיח." כעס. משיכת כתפיים. "אמרתי לך לא לתת לו לעבוד ככה, נכון? הם תמיד מבטיחים ואחר-כך אני צריכה לקרצף את הפאנלים כדי להוריד מהם את הצבע. אני." הדגשה. אלון היה בחדר הילדים, כששמע תנודות של …
היא קמה כשהג'ינג'י שלה התעורר וביקש אוכל. שעה ארוכה ישב והתבונן בה, חיכה שתבין לבד מה הוא רוצה. בסוף היא הבינה. כלומר, כבר בהתחלה ידעה מה הוא רוצה, אבל לקח לה זמן עד שהצליחה להביא את עצמה לידי תנועה ולקום. היא הייתה עטופה בכתונת לילה, ובכל זאת הרגישה חשופה לגמרי למול היום החדש שבא, בלי …
נטע קמה משנתה בקפיצה, פתחה עיניים במהירות של מישהי שיודעת שמשהו חשוב עומד לקרות היום. ריח של קיץ וחופש נישא באוויר וחדר אל נחיריה. ריח של ים ושל אבטיחים ומלונים ושל ניחוח הורדים שעמדו בשיא פריחתם, משליכים לאוויר צבעי אדום, ורוד לבן, מלווים בזרם נמלים מטפסים בין זיזי הקוצים. את רחבת המתנ"ס מילאו עשרות שולחנות …
כשהמורה הודיעה על הטיול השנתי לגליל, ידעתי שאני לא יוצאת. אני מכירה את הכיתה שלי, והיה לי ברור שאסבול נורא. ככה זה. הבנות יצחקו עלי כי אני שמנה ואני אזיע ויהיה לי את הריח של הזיעה, אז הן גם יגידו שאני מסריחה. הבנים, ינסו לגעת לי בחזייה כל הזמן ולפתוח אותה ואם יהיה שם דביר, …
היא הלכה. הזונה הלכה. לא ניסיתי לעצור אותה. להפך, אמרתי לה שתלך. לאלף עזאזלים שתלך. גם אמרתי לה בדיוק מה אני חושב עליה ושהיא שרמוטה שמזדיינת עם כל אחד שנותן לה טיפת תשומת לב. היא גם לא חסכה מילים וחזרה על המנטרה שאני חולה וצריך טיפול. טיפול באם-אמא שלה. הייתה מתה. היא טרקה את הדלת, …