אשתר איור

תקציר:

"נשברתי פעם אחת. מאז אני רק מנסה לאסוף את השברים. כבר שנים שאני מנסה וכנראה לעולם לא אהיה שלמה שוב."

במשך שלוש שנים אשתר לא דיברה. טראומת ילדות הקשיחה את ליבה והציתה להבות שורפות בחלומותיה. עכשיו, כשהיא כבר נערה – עקשנית, חכמה, יפהפייה ועצמאית – מתגלגלת לפתחה הזדמנות לצאת מבית היתומים שבו היא מתגוררת ולעבור למדרשה על שם הוד מלכותו..

אולם אשתר נושאת עמה סוד שאפילו הקרובים אליה ביותר אינם יודעים, ומה שהיה יכול להיות הרפתקה והתחלה של חיים חדשים נהפך עד מהרה למאבק הישרדות רב-תהפוכות.
כדי לשרוד במדרשה, חרף התככים ומקומה הנמוך בהיררכיה, היא בוחרת בברית החזקה מכולן – עם הנסיך. אך כשהחיבור ביניהם מתגלה, מתחילים לצוף סודות ושקרים שמאיימים לא רק על אשתר, אלא על הממלכה כולה.

אשתר הוא ספר דיסטופי רצוף דמויות בלתי נשכחות, אירועים דרמטיים ומזימות מסעירות. במרכזו נערה שנאלצת להתמודד עם השדים הפנימיים שלה ועם איומים מבחוץ. בעוד כוחות רבי-עוצמה רודפים אחריה, אשתר מחפשת את הדבר האחד שתמיד היה חסר לה: בית.
הרומן הסוחף מכניס אותנו אל לב התעלומה, אשר לאט ובהדרגה מתגלה במלוא אכזריותה, כחלק מהמלחמה התמידית בין טוב ורע.

אשתר הוא ספרה השני לנוער של גל אלגר והשלישי עד כה. קדמו לו השתקפות ועולם הקשת. היא משמשת כמו"ל הוצאת קינמון וכעורכת ספרותית.

מן הספר:

על הספר

בפורים 2003 הייתי בהתמחות בפנימייה קטנה בצפון. ישבתי עם עובדת נוספת והתבוננו בנערים ובנערות העולצים סביבנו. קבוצות-קבוצות הם הסתובבו מחופשים, והעובדת שאיתי זרקה שהיא לא מבינה את החג הזה. פערתי לעברה עיניים נדהמות וסיפרתי לה על הטלנובלה המופלאה שעומדת מאחורי מגילת אסתר.

כשחזרתי הביתה, כבר הייתי אחרת. באותו שבוע לא יצאתי מהבית. ביטלתי את הלימודים, לא הגעתי להתנדבות וכתבתי את סיפורם של ושתי אחשוורוש ואסתר. העלילה קרמה עור וגידים, בניתי עבורם היסטוריה מפוארת שבה הם הכירו הרבה לפני שאסתר מגיעה לארמון המלך.

עברו עשרים שנה מאז אותו רגע מכונן שבו נולדה אסתר הדמות הספרותית שלי. הרבה השתנה בה, הרבה השתנה בעולמה, דמויות תפסו נפח ואחרות נזרקו לאחור, אל האנונימיות. היא הלכה והתגבשה ונהפכה לאשתר הזאת, שקשה לא לאהוב.

וכעת היא מוגשת לכם, הקוראים, שלמה ופראית, עדינה ועוצמתית, ואני מקווה שתעברו איתה את המסע, תאהבו, תשנאו, תכעסו ובעיקר, תיהנו מהדרך.

יותם שווימר | עורך ספרותי
המהלכים הדרמטיים מציבים את הדמויות במצבים בוגרים לגילן, המחייבים אותן לעימות עז ומרתק בעולם המבוגרים, הרווי בתככים, מניפולציות, רודנות ופחד. זוהי חברה מעמדית, מפולגת, שבטחונה תלוי על בלימה, והדמויות הראשיות - ובמיוחד הדמות הראשית - מסמנות בפעולותיהן תפיסות פרוגרסיביות, קוראות תיגר ובעלות כוח רב אל מול מציאות שרירה וקיימת.
מאיה מיטב | מבקרת ספרות
הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת ומצייר את הממלכה הקדומה באופן משכנע, מציג את הדמויות על החוזקות והחולשות שלהן ומגיש סיפור עמוס בתככים, בפוליטיקה אישית ומדינית, בטראומות ילדות ומעל הכול - סיפור אהבה חוצה מעמדות ודעות קדומות.
טלי עמית-כוכבי | מבקרת ספרות
כבר בספרה המצוין "השתקפות" (כנרת, 2016) גל אלגר השכילה לגעת בנפשם של בני נוער ולתאר מציאות חיים חיה, כואבת ואמינה ביותר ובכתב היד "אשתר" היא מעבירה את אותה יכולת לתאר באופן עגול, עשיר ואמין את עולמה הפנימי של נערה למחוזות היסטוריים רחוקים ולאורחות חיים זרות ושונות, וזאת מבלי לפגוע ולו לרגע באמינות הרגשית העזה העולה מהטקסט.
מעין רוגל | יועצת נרטיבית
גל מוציאה את הספר שלה. הוא גדול, הוא מורכב, הוא יפה, הוא מכשף. יש בו עולם שאני מרגישה אחרי העבודה איתה ואחרי הפיצוח שהייתי בו. יש שם דמויות שלא יוצאות לי מהראש.
לאה סאקס
וואו וואוו איזה סיפור!! הסיפור הכי יפה שקראתי, לא מגזימה. הדמויות שלך אני כל כך אוהבת את כולם. את אשתר המדהימה, הרגישה, החלשה, החזקה. היא כזו מתוקה וכזו מושלמת. וחמי. וואו!! העלילה, העולם, העולם!! כל כך אהבתי. הסיפור, התהליך שהדמויות עברו, הכתיבה, הדיאלוג. פשוט שלמות של ספר!!!! ממש אבלות ממש ממש אהבתי. הגעתי לעמוד שלוש מאות ומשהו ואני לא מאמינה שאני קרובה לסוף וכל כך רוצה ספרי המשך!!!
טל אביב | עורכת לשון
וואו! פשוט וואו! הספר פשוט מושלם! טווית עלילה גאונית ונהניתי מכל רגע. וואו. תודה על ספר נהדר, בורכת בכישרון עצום!
שקופית קודמת
שקופית הבאה

אשתר

מאת: גל אלגר

מחיר הספר: 99 ש"ח

ועכשיו מיוחד לפסח:
מי שרוכש את אשתר –
מקבל את הספר השתקפות – מתנה!!

המחיר כולל: 
עותק מודפס עם ריח של דיו + הקדשה אישית + סימניה מעוצבת + מגנטים צבעוניים + משלוח לנקודת איסוף.
ניתן לשלם גם בביט בטלפון: 054-3191306 + הודעת ווטסאפ עם  הכתובת למשלוח.

הספר יישלח בתוך 7 ימי עסקים. 

המבצע עד סוף פסח – 30.4.2024

הדמיה כריכה קדמית
הדמיה כריכה אחורית

טריילר:

נגן וידאו אודות אשתר קדמית

אז מה אומרים השמות?

הספר אשתר מלא בשמות זרים לאוזן הישראלית. חלקם שייכים לדמויות מהמגילה, אחרים פרי דמיונה של המחברת והרבה נלקחו מאתר שמות בפרסית.

שמי גל אלגר,

סופרת ומלווה כותבים כבר למעלה מעשר שנים. הוצאתי בעצמי שני ספרים (עולם הקשת וסיפורים, והשתקפות) ועוד כעשרה ספרים שערכתי יצאו לאור ואחרים נמצאים בתהליך.
למדתי כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה (M.A.) ועבודה סוציאלית (MSW).
למדתי כתיבה ועריכה אצל טובי הסופרים והעורכים שפועלים היום בישראל כמו רונית מטלון ז"ל, יובל שמעוני, מירי רוזובסקי, רפי וויכרט, לאה צבעוני ועוד.
עבדתי עם הוצאות לאור ידועות וגדולות כעורכת ולקטורית.

מכולם למדתי וגיבשתי תפיסת עולם ביחס לעולם הספרות.
תפיסה שמחברת הקשבה ליצירה ולבעירה הפנימית
ולצד זה מנחה באופן פרקטי ומעשי כיצד לכתוב.
כבר עשר שנים אני מלווה סופרים באופן פרטני ובקבוצות,
וגאה לראות את הכותבים צומחים ופורחים ויוצאים לאור.
אשמח לעזור גם לסיפור שלך לצאת אל האור.

"מסע אל בטן היצירה" - ההרצאה

מפגש חוויתי שיעסוק בשאלה איך יוצרים סיפורים דרך שיחה על ספרי "אשתר". 
מטרת ההרצאה להניח את היצירה במרכז ולשעה אחת להתבונן בתהליכים שגורמים להיווצרות של יש מאין.
לחבר את התלמידים והתלמידות לסיפורים ולעורר בהם את תחושת הרצון, המסוגלות והתגברות על קשיים.

עריכה ספרותית: יותם שווימר
ייעוץ נרטיבי: מעין רוגל
עריכת לשון: רתם כסליו
הגהה: טל אביב
איורים וכריכה: לי קורצוויל
עימוד: שרית רוזנברג
451 עמודים.

פרק ראשון

יתומה.

יתומה מסתובבת במדשאות הארמון, נהנית להרגיש חשובה ליום אחד. יתומה לבושה בשמלה כחולה, מנסה להסתיר את הכתמים שהשאירו כל אלה שלבשו אותה לפניה. יתומה צועדת בין הדוכנים, גומעת את המראות, שוקעת בצלילי העוּד והקאנון שנשמעים מכל עבר. יתומה אוחזת בידו של זה שאוהב אותה וחזר אליה מהמלחמה. היא מאושרת ויודעת שסוף-סוף החיים שלה, החיים האמיתיים, מתחילים.

עמדנו ברחבת הארמון ששעריו נפתחו פעם בשנה, בפסטיבל האביב. רציתי להישאר ככה עם סֶפטיס לנצח. ללכת יד ביד, לחוש בחומה של השמש האביבית ולא לחשוב על כלום. הסתובבנו במדשאות יחד עם המונים מתושבי ליליוּם שחגגו את האביב ביריד השעשועים שברחבת הארמון. מרחוק ראיתי את גָדיתָה עם הבנות, ולכן סימנתי לסאפּ שנלך לכיוון השני. זאת הייתה הפעם הראשונה שחגגתי את פסטיבל האביב בלי הבנות מבית השושנה. זיטָא עיקמה את הפרצוף, כצפוי, אבל לא אמרה כלום. היא עצמה לא באה איתנו. היא אף פעם לא באה.

עצרנו ליד זוג ליצנים שהעלו מופע לוליינות. לא משנה כמה פעמים ראיתי את המופע הזה, הוא תמיד מפתיע אותי מחדש. בהיתי בליצנים שדילגו בקלילות על החבל, אפילו שהוא נמתח שלושה מטרים מעל האדמה. סאפ השליך מטבע לתוך הכובע שלהם והמשכנו ללכת. לפני שבוע הוא קיבל מענק שחרור מהצבא וכעת נהג בפזרנות. התכוונתי להגיד משהו אבל עצרתי את עצמי. הוא רק רוצה להרגיש שהוא יכול, מגיע לו.

סאפ עצר ליד דוכן קליעה למטרה. "מה את אומרת?" שאל כשמתח את הקשת. הוא השהה אותה מתוחה, כשהחץ מכוון לעבר לוח המטרה.

"חסר לך שאתה לא פוגע." שפתיו התרחבו ואז התכווצו, הוא עצם עין אחת, התרכז, הקשת נמתחה והוא החמיץ. "לא נורא," אמרתי ונישקתי אותו, אבל הוא לא ויתר והתכונן לניסיון נוסף.

שני אצילים צעירים התקרבו לדוכן. "נו, במי בא לך לירות?" שאל אחד מהם, והשני צחק צחוק לא נעים שסימן שהתשובה ברורה לחברו.

"בחמש בבוקר הוא קרא לכולם להתייצב. הגענו, ובסוף הוא שם פס. לא עשה אף אחת מההחלטות שהתקבלו."

"אתה יודע שהוא עושה מה שהוא רוצה. אמרתי לך מראש לא להתרגש יותר מדי," האציל השני ענה לחברו בטון עצל, כבקי בהתנהלות הקלוקלת של האיש שעליו דיברו. "הוא רוצה לתת לנו תחושה של שליטה, כאילו יש לנו השפעה, אבל בפועל הוא היחידי שקובע."

"אני לא מצפה שיעשה הכול, אבל למה בחמש בבוקר?"

הם צחקו צחוק שלא עורר בי שמחה, אלא גרם לי להרגיש שקופה. בחנתי את בגדיהם בתשומת לב. הם לבשו חליפות קטיפה מוקפדות, שרקמת זהב נשזרה בהן. בעוד חודש, כשאגיע למדרשה, אתקל בהרבה טיפוסים כאלה. המחשבה החרידה אותי.

"יששששששששששש!"

מרוב שהתרכזתי בשני האצילים, פספסתי את הקליעה של סאפ. מיהרתי למחוא לו כפיים בהתלהבות.

"כן, נסיכתי, מה תרצי?" הוא שאל והצביע בגאווה על המדפים שעליהם הוצבו הפרסים.

"הו, אביר יקר!" בחנתי בעניין את האפשרויות. היו כל כך הרבה פרסים, שלא הצלחתי להחליט. "אוף, אני רוצה הכול."

סבלנותו של בעל הדוכן החלה לפקוע. האצילים היו מבקרים חשובים, שהוא רצה להקדיש להם את מלוא תשומת הלב, ואני עיכבתי אותו. סאפ בחר את הפרס במקומי ומשך אותי משם.

"אִשְתָר." הוא עצר מאחורי הדוכן, ואני נעצרתי מולו. עיניו הירוקות זרחו. "מאז שהייתי ילד, היה דבר אחד שרציתי. שאני הכי רוצה בעולם." הוא דיבר בטון רציני שלא הלם אותו, התקרב אלי בצעד אחד וענד שרשרת של חרוזי זכוכית לצווארי. "מה דעתך שנתחתן?"

עצמתי עיניים. להרגיע את הלב, להרגיע את ההתרגשות, להשקיט הכול. חתונה. מעולם לא חשבתי על עתיד שבו אני לא נשואה לסאפ, וכשהוא הציע את זה לא יכולתי שלא לעוף משמחה. הרעיון הערטילאי נהפך פתאום למציאות. חיבקתי אותו, וכשהתקרבתי לנשק את לחיו, הוא הקדים אותי ונישק אותי על פי. לא נשמתי.

התקדמנו, אבל אני לא הלכתי. ריחפתי. סאפ ואני. מתחתנים.

סאפ גרר אותי לאזור דוכני המזון. התיישבתי על הדשא בזמן שהוא חיכה בתור הארוך. לא רחוק מאיתנו, אישה בבגדים קרועים חיטטה בפח וחיפשה שאריות של אוכל.

"בבקשה, נסיכתי." סאפ התיישב לידי והושיט לי תפוח אדום מצופה סוכר. לעצמו קנה שיכר בצבע חום בהיר. כשחגגתי ביריד עם הבנות של בית השושנה, המדריכה קנתה לנו חבילת בוטנים מסוכרים וערמונים קלויים וחילקה בין כולן. תפוח מצופה היה בגדר חלום. האישה שליד הפח ניערה חבילת בוטנים שנזרקה ודחפה לפיה את הפירורים שנותרו. פניה היו קמוטות וידיה מיובלות. עורה הכהה, כמו שלי, הבהיר שהיא לא מכאן, מליליום. לפני שנתתי ביס בתפוח שלי, ניגשתי אליה ונתתי לה אותו. עיניה נפערו בהכרת תודה.

"למה עשית את זה?" שאל סאפ כשחזרתי לשבת לידו. התחמקתי ממבטו. בהחלט לא אופייני לי לוותר ככה. "רוצה חדש?"

נדתי בראשי לשלילה. סאפ חיבק אותי וידיו קימטו את השמלה הכחולה שלבשתי. אחזתי בידו ויחד פילסנו לנו דרך בין ההמונים, אל מקום שבו נוכל להיות לבד. נשענו על חומת אבן גבוהה והוא נצמד אלי.

"עוד מעט המלך יעלה לנאום החג המסורתי," אמרתי והצבעתי על האנשים שהתקדמו אל מרפסת הארמון הרחבה. עוד מעט המלך דָרְיָוֶוש השלישי, המלכה מינָאוּ והנסיך יצאו. לידי שמעתי מישהו ממלמל משהו על המלכה שוֹלְהֶה. היא נרצחה לפני המון שנים ועדיין אנשים בעיר מדברים עליה ומרגישים בחסרונה.

"וזה מעניין אותנו?" הוא לא הפסיק לנשק אותי. הנאום לא עניין אותי, אבל אהבתי להסתכל על המלך ולדמיין אותו נופל מהמרפסת. בדמיונות הטובים שלי, אני זאת שבאה מאחוריו ודוחפת, אבל גם שימח אותי לדמיין מישהו אחר עושה את זה. הפעם דווקא רציתי לשמוע את המלך. כיוון שהתקבלתי למדרשה, רציתי להבין למה הוא מצפה. אני צריכה להיות מוכנה.

"היית חסרה לי כל כך." סאפ נצמד אלי, ובתגובה פתחתי את פי לנשיקותיו. "כל כך התגעגעתי אלייך." הוא הצמיד אותי אליו חזק יותר, ליבו היה קרוב לליבי וההתרגשות שלו הגיעה לשיאה. החומה שנשענתי עליה שרטה אותי מתחת לבד השמלה הדק. סאפ לא שם לב שכואב לי והמשיך.

"מספיק, אני רוצה לשמוע את הנאום," אמרתי לבסוף והדפתי אותו ממני בעדינות.

"את רצינית?" מבט מופתע עמד בעיניו.

"אתה יודע שאני מתחילה ללמוד במדרשה, אני רוצה לשמוע מה יש להוד מעלתו להגיד." קמתי ויישרתי את השמלה. לא. הוא לא יודע. הוא רק השתחרר לפני שבוע ואני הייתי עסוקה בלהקשיב לו ולשמוע כל מה שעבר עליו ועוד לא הספקתי לשתף אותו במלחמה הפרטית שלי עם זיטא על עניין המדרשה. חיכיתי שהוא יגיד משהו כמו "אין סיכוי שאת הולכת לשם", אבל הוא רק פרץ בצחוק.

"דפוקה," אמר וסימן לי להתקרב אליו בחזרה כדי שיוכל להמשיך לחבק אותי.

"אני באמת הולכת ללמוד שם," אמרתי ונשארתי במקומי.

"מי יקבל אותך?" סאפ שאל, משועשע.

"כבר קיבלו." עכשיו הוא בחן אותי, חיפש את הצחוק בזוויות השפתיים שלי, עבדתי עליך.

"אבל את שונאת אותם," אמר בקשיחות כשהבין שאני רצינית. "את שונאת אותם יותר מכל מי שאני מכיר."

"זיטא מתעקשת," אמרתי באדישות. "לא ידעתי מתי תחזור, אז הסכמתי."

"זיטא?" הוא גיחך. "הקמצנית הזאת תשלם על זה?"

ולמרות שלא היה לי כוח להיכנס לעניינים האלה, התיישבתי וסיפרתי לו על המלגה ועל המיונים ושאפילו שממש לא רציתי, קיבלו אותי, ואני באמת לא יודעת איך זה קרה.

בזמן שדיברתי, סאפ שיחק באבן ושרטט צורות על האדמה הלחה. כשסיימתי הוא הרים אלי את מבטו. כל רמז לשעשוע בעיניו נעלם. "אז הלכת למיונים והתקבלת," אמר בלעג, "ואת מצפה שאני אאמין שלא רצית בזה?"

הנהנתי. זאת הייתה האמת.

"בשביל מה ללכת למדרשה אם לא כדי להתחתן עם אחד מהם?" ארס נדף מכל מילה שסינן לעברי. "פשוט תגידי שמה שאת רוצה זה להתחתן עם אחד העשירים האלה. תגידי שאחרי כל מה שנתתי לך…" הקול שלו נשבר.

"אבל זה לא מה שאני…"

הוא טלטל את ראשו לצדדים ולפני שסיימתי את המשפט, קם והלך משם. הלך ממני. עזב אותי לבדי במדשאות הארמון.

רציתי לרדוף אחריו, להגיד לו שאני לא אלך למדרשה אם זה מה שהוא רוצה, שאם נתחתן אני לא צריכה ללכת לשם. אבל סאפ נבלע בין המוני האנשים שהריעו למלך.

בהיתי בנקודה שבה הוא נעלם, עד שקול זר סמוך אלי קרא, "את טָהְרָנֶה?"