למה סדנת כתיבה?

"כתיבה זה משהו שאו שיש לך או שאין לך."

כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה שלמעלה?

כמה פעמים הסבירו לכם שסדנת כתיבה תסרס אתכם; תצרף אתכם לפס הייצור של ספרות אמריקנית; שאתם מוכשרים, אז למה לבזבז את הכסף, פשוט תוציא את הספר לאור?

אני בטוחה שדי הרבה. את המשפטים שלמעלה שמעתי הרבה מאוד פעמים. למעשה, שנים רבות נמנעתי מסדנאות מפחד שסדנת כתיבה תסרס את היצירתיות שלי. לשמחתי, לפני יותר מעשור החלטתי להתעלם מכל הקולות התומכים והדואגים והחלטתי להצטרף לסדנה. הנחתה אותה הסופרת מירי רוזובסקי ושם הבנתי למה סדנת כתיבה.

אז למה סדנת כתיבה?

בגלל הכלים – כשמדובר בכתיבה, ובוודאי בכתיבת פרוזה נדמה שאין צורך בלמידה. אתה יודע את הא"ב והרי אתה מוכשר לכתוב סיפורים ולספרם אותם. סיפור מורכב מהרבה מאוד חלקים שיוצרים שלם. העלילה, הדמויות, הכתיבה, הדיאלוגים, הניואנסים – כל חלק כזה הוא פרט בתוך מכלול שקשה לבודד. אבל כשאחד מהם חורק, מרגישים אותו היטב. כשהתיאורים טרחניים, זה משליך על הסיפור כולו ודיאלוגים מבריקים יכולים להפוך דמויות פשוטות למעניינות.

כתיבה היא אומנות וכמו בכל אומנות יש בסיס ידע מסוים שעל הכותב ללמוד. מהו סיפור, מהם מרכיבי הסיפור, איך כותבים אותם נכון? אין תשובה אחת, ואין נכון ולא נכון אבסולוטיים בכתיבה. ודווקא בגלל זה, צריך ללוש ולחוש את החומר, לעבד את היצירה הגולמית ולהכיר אותה, על מנת שניתן יהיה לשלוף ולהשתמש בכלים לפי הצורך. שליטה באמנות הכתיבה, היא שליטה בכל מהמרכיבים ורקיחת יצירה מענגת על ידי שימוש נכון בכל אחד מהם.

בגלל המינון – יש ספרי הדרכה נהדרים שמלמדים כתיבה יצירתית. ספרי הדרכה באמת נהדרים. אפשר לקרוא אותם, בכל ערב פרק או הכול בפעם אחת, אבל אי אפשר לצאת מהם סופרים.

בסדנת הכתיבה, לומדים את הכלים, ולומדים כיצד להשתמש בהם. לא מספיק לדעת שצריך דיאלוגים, צריך לדעת את המינון המדויק ואת זה אי אפשר ללמוד "על יבש". חייבים לצלול על מנת להבין מה עובד בטקסט ומה לא. ספרי ההדרכה, לרוע המזל, הם חד כיווניים ואינם נותנים משוב.

בגלל המשוב – אחד הדברים שמרתיעים במיוחד אנשים מסדנאות הוא הקראת הסיפור /תרגיל לפני קבוצת אנשים. לקחת את היצירה הפרטית שלך ולהניח אותה על שולחן הניתוחים ולראות אותה מדממת והלב שלך איתה.

אני מאמינה שהדרך של יוצר לגדול היא דרך המשוב. לא תמיד נעים, לפעמים מדמם, לרוב לא נורא. בקבוצות אינטימיות, שקיים בהן פירגון, המשוב הוא מתנה גדולה ליוצר. זאת הזדמנות חד פעמית להבין איך הסיפור שלך נקרא בעין זרה. (עוד על משוב)

בגלל החסמים – לכל כותב יש רגעים של מחסום כתיבה. התרגשות, אפטיות, עבודה חדשה או פיטורין – כולם יכולים לגרום לשיתוק. התחושה של חוסר יכולת לכתוב היא איומה.

בקבוצת כתיבה, משחררים את החסמים. אפשר לדבר עליהם, להתיחס אל הצנזוור הפנימי שלנו וכיצד מסלקים אותו לדרכו, או אל התחושות שמונעות מאיתנו לשבת לכתוב. ואפשר לשחרר חסמים גם בדרכים יצירתיות וחוויתיות על מנת להתמודד עם השתיקה. ולפעמים פשוט מחבקים את השתיקה ומאפשרים לה לנשום קצת, להקשיב לקולות אחרים לפני שחוזרים לכתוב.

בגלל הביחד – כתיבה נעשית לבד. בחדר משלך או בסלון או בבית הקפה או על שפת הים, אבל תמיד בבדידות חרמונית מזהרת. אף אחד לא רוצה להיות נוכח בחברתו של סופר שבדיוק כותב את יצירת המופת הבאה של המאה ה-21 ולהיות מואשם שבגללו לא קרה.

השתתפות בסדנה מקלה על הבדידות. הכתיבה אומנם תיעשה לבד, אך מסביבך שותפי גורל, אנשים שאפשר לדבר גם על הקושי הגדול שבלשבת ולכתוב, להתייעץ איתם, לקבל מהם זריקת עידוד.

בגלל המיקוד – אצל אנשים כותבים כל נושא, כל מפגש, כל מראה הוא התחלה של סיפור. אבל לא כל רעיון יכול לגדול ולקרום ולהבשיל.

סדנת הכתיבה ממקדת את הכותב כדי שיתרכז בנושא אחד בכל פעם ולא יקפוץ מנושא לנושא לנושא.

בגלל התרגול – כתיבה היא שריר שצריך לאמן. ככל שנקפיד להתאמן ולתרגל, הכתיבה תשתפר. יכולת הניסוח תשתפר, אוצר המילים יגדל, הצנזור הפנימי יילך לישון, האני הבוגר ייקח אחריות ולפעמים ייתן גם לילד הפנימי להשתולל קצת על הדף…

קבוצת כתיבה מחייבת מעצם היותה את התרגול. כותבים בבית ובכיתה, כותבים, חושבים על כתיבה, מכווננים לכתובה. וגם הקריאה הופכת להתבוננות על הכתיבה. טוב, זה נשמע קצת מוגזם, אבל באמת שמי שנכנס לתהליך כתיבה, מוצא את עצמו משתפר באופן משמעותי ככל שעובר הזמן, ואפילו בלי לדעת מתי ואיך זה קרה.

בגלל האור – המגירה חשוכה ואינטימית, קצת כמו רחם חמימה כזאת, שנעים להתערסל בתוכה, מצד לצד, מצד לצד. לא רוצים לצאת.

אבל בסוף, אנחנו רוצים שמה שכתבתנו יראה את העולם, והעולם יראה אותו ואותנו. זה כואב לפעמים, ומסנוור, ולא תמיד נעים, אבל האור הואהכרחי לקיומו של הטקסט – אם יש טקסט ואף אחד לא קרא אותו, האם הוא קיים?

(הכוונה ב"אור", לאוו דווקא להוצאה לאור, אלא חשיפה של הטקסט הפרטי לעיניים נוספות).

בגלל שנחמד לצאת מהבית – יש כל כך הרבה חוגים ומדריכים חוגים מעולים וברגע אחד אני יכולה להמליץ על עשרה לפחות. אפשר ללכת לחוג אומנות ולהצטרף לקבוצת ריצה או סריגת מקרמה.

אבל קבוצת כתיבה מאפשרת תהליך פנימי, נגיעה מהותית באמת הפנימית שלי. קבוצת הכתיבה מאפשרת לכותב לשחרר את התכנים שמעסיקים אותו ולבצע עיבוד לאירועים משמעותיים, לפעמים כאוטוביוגרפיה בהגדרה ולעיתים על ידי הרחקה למקום אחר ולזמן אחר.

כתיבת תגובה