על עיוותי חשיבה וכתיבה

עיוותי חשיבה (cognitive distraction) אלו שגיאות מחשבתיות הגורמות לבני אדם להטות את המציאות ולפרש אותה לפי תפיסת העולם הסובייקטיבית שלהם. תפיסות אלה נובעות מתוך ההיסטוריה של האדם, אינטראקציות שהיו לו בעבר, חוויות ואירועים שהטביעו  בו חותם.

המונח עיוותי חשיבה מגיע מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית ונהגה על ידי הפסיכיאטר אהרון בק (Aaron Temkin Beck), מי שנחשב מחלוצי שיטות הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי.

 

ההטיות  העיקריות הן:

הכול  או כלום, שחור  או  לבן – אין גווני אמצע. אם מישהו אוהב אותי, הוא חייב לתמוך בכל  פעולה שאעשה מעכשיו ועד לנצח. אם הוא חושב ששחייה לילית באמצע דצמבר היא רעיון לא כל כך טוב ומנסה להניא אותי מכך, סימן שהוא לא אוהב אותי.

פילטר רגשי – התמקדות  בפרט אחד בלי לראות את הגוונים הנוספים שסביבו. מכירים את זה שקיבלתם מחמאה עצומה ובסיום יש איזה משפט לשיפור, ועכשיו כל מה שאתם זוכרים זה את המשפט הזה? אז לזה הכוונה.

העצמת התגובה – העצמה של חוויות מסוימות והתעלמות מחוויות משלימות של החוויה. מכירות את זה שהילדים  אף פעם לא מתחשבים וכל הסלון הפוך והם תמיד גומרים את החלב בלי לעדכן את רשימת הקניות. יכול להיות ששכחתן שביום שבת הן  העירו אותך עם חיבוק עד טוקיו, ולפני כן הם נסעו עם אבא שלכם בכל העיר כדי לקנות לך את החולצה שפעם זרקת שהיית ממש רוצה ובכלל שכחת  מזה, אבל הם עדיין זוכרים.

קפיצה למסקנות – הסקת מסקנות אשר אינה מגובה בעובדות ונימוקים מהמציאות. נובע מהנחות  שגויות לגבי אחרים, ציפייה לא מבוססת שבעתיד יתרחשו דברים מסוימים, מגוון רחב של טענות והנחות חסרות ביסוס וחסרות מקור. ברור שבחתונה שלכם ירד גשם,  הרי תמיד משהו חייב להשתבש. וברור שכשסבתא אמרה איזה בחור חמוד מצאת לך, זאת היתה הדרך להזכיר את כל הבחורים הקודמים שלא היו כל כך נחמדים. ברור, הרי כולם תמיד נגדי!!

קטסטרופיזציה – הגזמה או הפחתה בחשיבותם של בעיות וליקויים. איך יכול להיות ששכחת את הפגישה? עכשיו אנחנו לא נספיק לעבוד לעולם וניכשל במבחן, ואני לא אעבור את הקורס ואצטרך לחזור על כל השנה הזאת שוב והכול בגללך.

הכללה – התייחסות לאירוע כדפוס אינסופי שתמיד היה ותמיד יהיה ואין דרך לשנות אותו. תמיד, תמיד תמיד היא מאחרת. אני יותר לא קובעת איתה כלום בחיים. בחיים.

צריך ואסור – הנעה עצמית מתוך תחושת הכרח. אני חייבת  לקפל  את הכביסה לפני שיוצאים  לחופשה. ואסור לשכוח לכבות  את  כל  האורות. ואני חייבת להאכיל את הילדים שלי (טוב, זאת  פעולה  שאני באמת חייבת לעשות).

תיוג מוטעה – אדם מתייחס לטעות אחת שהתרחשה ומכליל אותה על כל מי שהוא. אתם רואים שהוא קמצן, אמרתי לכם, כל המשפחה שלו קמצנים.

התייחסות אל הרגשות כראייה עובדתית – לחשוב שהאופן שבו אני מרגיש זאת המציאות. אני ראיתי שחייכת אליה וברור שאתה נמשך אליה. אני מרגישה את זה.

לקחת על עצמינו אשמה באופן אישי,  גם  אם  אין לו בהכרח שליטה או אחריות עליו. אם לא תאכל  הילדים  בהודו  יהיו  רעבים.

עכשיו תגידו, או.קי., ואנחנו בכלל כותבים ספרים- מה  לעיוותי החשיבה האלה ולנו?

אז ככה,  לכל אדם – לכולנו – יש עיוותי חשיבה. לרוב אנחנו נותנים לעצמנו  קצת יותר  קרדיט, כשאנחנו  נותנים  לעצמנו  פחות,  זה  פוגע  בהערכה העצמית. ההטיות האלה גורמות אדם  לראות את  העולם  באופן  סובייקטיבי ומכאן  נובעות הרבה מאוד אי  הבנות ויוצרות קונפליקטים.

איפה זה  פוגש אותנו  ככותבים?

  1. כתיבה בגוף ראשון – כותב  בגוף ראשון לא  יכול להיות כותב מהימן כיוון שהאירועים  עוברים דרך  המשקפיים  המוטות  שלו. אנחנו נחשפים למחשבות שלו שמפרשות את המציאות בהתאם לתחושותיו. ככל  שנדע להבין  את עיוותי החשיבה של הדמות, נדע לכתוב אותה  טוב יותר.
    יותר מזה, האתגר הגדול של הכותבים הוא  לדעת לתאר את המציאות מעבר לעיוותי החשיבה של הדמות. לדוגמא, גבר שפוגע  בחברה שלו ומבעד לעיניו הוא כמובן לא  מתעלל, אבל הקורא אמור להבין מה הוא  עושה. דרך בכי חרישי  של  בת הזוג,  דרך משפט שהיא ממלמלת, ובעיקר דרך הפעולות שלו.
  1. מקור לקונפליקטים – עיוותי חשיבה עשויים ליצור אי הבנות, החמצות ופערים בן הדמויות. דמויות שתופסות  את  המציאות  שלהן מבעד  למשקפיים פסימיות, עשויות לראות  ניסיונות  נחמה כצורה  של  לעג. יש עוד  אינסוף דוגמאות לקונפליקטים שעשויים להתלקח  בעקבות הטיות חשיבה של הדמויות, אפשר לעבור  עליהן  ולמצוא בהן  את מה שמתאים לסיפור  שלך.
  2. אפיוני דמות – הטיות החשיבה נובעות כאמור  מתוך ההיסטוריה של  הדמות. כדי להבין את ההטיות ואת התגובות חשוב  להכיר ולהבין  את הדמות ואת חוויות העבר שגרמו לה  להיות כפי  שהיא בוטחת או חשדנית, נעימה לזרים  או חשדנית.
  3. אפיון התהליך – התהליך הרגשי של  הדמויות  משפיע ו/או מושפע  מתוך  ההטיות האלה. דמות שנמצאת  בקונפליקט מתמשך עם  ההורים  שלה, לומדת להבין  שההורים פועלים מתוך דאגה,  משנה את דפוס החשיבה שלה כלפיהם. ההתייחסות להורים תשתנה ומכאן  גם  התגובות  שלה. כלומר, את  השינוי  שעברה  הדמות נראה  באמצעות  דרך החשיבה  וכתוצאה  מכך גם נכתוב  את השינוי בהתנהגות.

 

ספרות טובה בנויה על  פערים, והטיות החשיבה עוזרות לנו ליצור את הפערים האלה.

לכן, חשוב שנהיה ערים להטיות של  הדמויות שלנו. ככל שנבין טוב יותר את  ההשפעות של העיוותים  האלה ונחדד אותם הסיפור  שלנו  ייתרם מכך ויקבל רובד נוסף ועניין.

בהצלחה.

כתיבת תגובה