ספרים על ספרות: איך כותבים סיפור?

"סיפור הוא תמיד תיעוד התמודדותו של מישהו עם איום על שאיפותיו ואושרו, כפי שהוא תופס אותם. לכן הקורא יראה את הסיפור דרך עיני הגיבור וישפוט מה טוב ומה רע עבורו."

כותרת הספר תפסה אותי במבט ראשון. הויזואליות שלו אמנם יפה, אבל איך אפשר ללמד לכתוב בספר? מה זאת אומרת מדריך כתיבה?

ככותבת עורכת ומנחת סדנאות, קיבלתי את הספר בחשדנות מהולה בסקרנות. מבחינות מסוימות הספר עמד בציפיות שלי ובנקודות אחרות הוא אף עלה עליהן לטובה.

אם לסכם כבר בהתחלה – נעשתה כאן עבודה חשובה ומקיפה מאוד. המחבר ניסה להכיל כמה שיותר אינפורמציה ורעיונות וסימני שאלה שהכותב יצטרך לתת עליהם את הדעת. המחבר ריכז, מיקד ואיחד את כל המרכיבים של הסיפור, התייחס לכל אחד אחד באופן רציני ומעמיק והשתמש בדוגמאות רבות מאוד ובמקרים מסוימים מזכיר את "סיפור" של רוברט מקי שהוא באמת התנ"ך של כל אדם כותב.

אבל פרץ-שרון הוא לא רוברט מקי והוא לא הצליח לכתוב תנ"ך חדש. אולי זה בגלל המדיום השונה – מקי כותב על תסריט לקולנוע ושרון על ספרות. במדיום הקולנועי קל הרבה יותר להמחיש דברים מהסיבה שהכול קורה ברובד החיצוני – בדיאלוג בעוד סיפור מורכב מאפשרות להתבוננות פנימית. אין הכוונה לעומק – כיוון שסרטים יכולים להביע הרבה מאוד עומק וסיפורים יכולים להיות שטוחים מאוד – הכוונה להתרחשות פנימית שאינה מובעת בקולנוע.

הספר עוסק בכל התחנות הנכונות שצריך להתעכב עליהן בסיפור – התחלה, קונפליקט, עלילה, גוף המספר. הספר נותן דוגמאות מספרים אחרים, מתי נכון להשתמש בכל אלמנט, מתי מתאים, איזה שאלות צריך לשאול את עצמך כשאתה כותב סיפור. בכל נושא כזה הוא מרחיב ומסדר את המחשבות בצורה נכונה. הוא מכוון היטב ונותן מילים ללבטים של אנשים כותבים. הוא עוזר להם להתבונן באופן מפוכח יותר, רציונלי יותר – לקחת צעד אחורה ולשאול האם עשו את הדבר הנכון.

הספר בנוי משני שערים, מנגנוני הכתיבה ותכנון הכתיבה. כל פרק מתחיל בציטוט המאפיין את נושא הפרק ובנוסף בפרק עצמו ישנם אזכורים של ספרים/סיפורים, המדגימים את הנושא שאותו הוא מסביר. הידע של פרץ-שרון אינו מתחיל ונגמר בספרות, והוא מוסיף גם פרטים שאולי בגדר רכילות, אבל בהחלט מרחיבים בנושא, כך הוא מסביר מאיפה ג'.ר.ר.ר. קיבל את הרעיון לשיר של אש וקרח, פרט רכילותי, אך בהחלט מרחיב לגבי עבודת הסופר מעבר ליושב מול המחשב ומתקתק מילים.

החלק הראשון הוא תיאורטי יותר והשני נוגע בלב העניין והכתיבה ואכן נותן עצות חשובות וראויות. הוא מתייחס לז'אנרים שונים, לדרכים שונות לכתוב, להתייחסות, לבחירת המיקוד של הכותב וכיצד כל מיקוד כזה משפיע על הכתיבה. הבסיס שהוא נותן הוא מדויק, הוא שם אצבע על כל הנקודות שצריך להתייחס אליהן כשכותבים. דמויות, אירועים, רקע וכו.

"סיפור לעולם אינו מתרחש בחלל ריק. ההוא מתרחש בסביבה מסוימת ויכול להתרחש אך ורק במסגרתה: מקום, תקופה, חברה, תרבות. סביבה זו היא הרקע של הסיפור."

יחד עם זאת, הספר איך לכתוב סיפור הוא קצת כמו להדריך מישהו איך מתקלחים על יבש. מסבירים לו שקודם פותחים את המים ומכוונים אותם למידת החום הרצויה ואז שופכים קצת שמפו על היד וחופפים את השיער בתנועות מעגליות וכו' וכו'. הכול נכון ומדויק, אבל זה שונה מאשר לקחת את הבן אדם אל הברז וביחד להבין מה ממידת החום, להיות נוכח בתחושת המים על הגוף, לחוש את החלקלקות של הסבון ולעזור למצוא את המידה המדויקת של כמה שמפו שופכים.

סיפורים שונים זקוקים למינונים שונים שאינם יכולים להיות מדויקים לכולם. צריך להרגיש ורק אז יודעים שזה מדויק.

כך לדוגמא בתת פרק קצר שנקרא "המחשה". מצד אחד הוא מציע משוך את הקורא אל החלום וגם נותן כלים יישומיים מאוד כיצד לעשות זאת, איך אפשר להשתמש בפעלים מטרה זו, בוויזואליות, בתיאורים, בחושים וכו'. ומצד שני הוא מסיים באזהרה ש"עצירה לצורך תיאור עלולה לנתק את הקורא ולהזכיר לו שמדובר רק בחלום." שזה מאוד נכון – אבל כאן לדעתי, הכותב המתחיל לא ידע לבד מה המינון המדויק – עד איפה צריך לתאר ואיפה זה עוצר את הזרימה – כאן נדרשת הכוונה שהיא מעבר לספר.

חשוב לציין, שהסופר מלווה את הספר בסדנאות שהוא מעביר (מתחרה שלי ועדיין אוהבת ומפרגנת מכל הלב ? ) ובהן אני מאמינה עושה בדיוק את הפעולות הנדרשות על מנת לסייע בוויסות "על רטוב". כך שהערה זו נכונה רק למי שחושב שיקנה את הספר ואחר כך הוא ידע לכתוב.

בסך הכול, מדובר בספר פוקח עיניים, שמעביר הרבה מאוד מידע לסופרים ועוזר להם לדעת לשאול את השאלות הנכונות.

איך כותבים סיפור

מדריך לכתיבת פרוזה

מאת: אורי פרץ-שרון

הוצאת כתיבה נוצרת

298 עמודים.

כתיבת תגובה