לקטורה, חוות דעת, קריאת בטא – קריאת כיוון להבנת המושגים הנ"ל

לקטורה, חוות דעת, קריאת בטא – שלושה מושגים שונים, קרובים יותר או פחות וכנראה שיש בלבלול בניהם – מתי פונים, למי פונים, למה?
בפוסט הנוכחי אני עושה סדר בין שלושת המושגים ואני מקווה שהם יעזרו לכם להבין טוב יותר את עולם המולות הישראלי.
לקטורה – חוות דעת ראשונית שהוצאות לאור מבקשות על מנת לדעת האם הטקסט בשל.
הוצאות הספרים מקבלות עשרות כתבי יד מדי יום. הרבה מהם עדיין לא מספיק בשלים. כדי לסנן הן מחזיקות מערך לקטורים. תפקיד הלקטורים בהוצאה הוא לקרוא את כתב היד המוגש ולבחון האם הסיפור מעניין, האם הוא בשל, האם יש עניין להתקדם עם כתב היד.
במידה והלקטור מתרשם באופן חיובי מכתב היד, הוא מעביר אותו לשיקול העורך הרלוונטי והעורך מקבל החלטה. ההחלטה מתקבלת באופן שונה מהוצאה להוצאה (וגם בין מחלקות שונות באותה הוצאה), אבל זה הרעיון.
חוות הדעת של הלקטור הוא מסמך פנימי ורוב ההוצאות לא מציגות אותו בפני הכותבים.
ההבדל המשמעותי בין חברות הפקה לבין להוצאות לאור קשור לשאלת הלקטורה, כלומר הסינון. האם מתקיים תהליך של סינון שבאמצעותו מתקבלים רק הספרים הבשלים, האיכותיים, המעניינים או שכל ספר מתקבל.
עד כאן הלקטורה – וזה משהו שלא נמצא בשליטתנו.
למי אנחנו ככותבים כן פונים? עורכים ספרותיים וקוראי בטא.
קוראי בטא – אנשים חובבי קריאה.
הם יכולים להיות מהנדסים ומורים ונהגי אוטובוס ותלמידי תיכון – הדבר היחידי שמשותף להם זאת אהבה לקריאה. קוראי בטא, בהיותם חובבי קריאה, יכולים להיות בעלי הבנה גדולה מאוד בספרות. יכולה להיות להם עין חדה והערות מדויקות יותר מאשר לעורכים.
הם קוראים את כתב היד מתוך עניין, מתוך רצון, מתוך כך שהנושא מעניין אותם ובסוף אומרים את דעתם. דעתם יכולה להיות שני משפטים כמו: "אהבתי ממש." (ואז ננסה לחלץ מהם עוד כמה משפטים) והיא יכולה להיות מקיפה ומרתקת ולשלוח את הכותב למסע שלם של חיפוש עצמי והשראה (כמו שלשמחתי היה לי עם הקוראים והקוראות של "לדבר עם קיר").
חוות דעת – עורכים ספרותיים מקצועיים.
חוות הדעת מקיפה וכוללת כל מה שרלוונטי לטקסט. העורך רואה את כל הסיפור ממבט על ומזהה מבנים, מתייחס לבניית העלילה, איכות הדמויות והפיתוח שלהן והתהליכים שהן עוברות, בעיות שחוזרות על עצמן לאורך הטקסט. אבל לא פחות מזה, חוות הדעת מציעה גם פתרונות לבעיות שהתעוררו בטקסט.
כשאני קוראת כתב יד, אני קודם כל מנסה להבין מה התהליך שהכותב מנסה להוביל אותי והאם אכן יש עמוד שדרה לטקסט. אני מנסה להבין מה המהות של כתב היד, מה הגרעין שממנו נרצה למשוך את החוט ולפתל סביבו את העלילה. חוות דעת מעמיקה יכולה לקחת גם 5 עמודים ויותר. אין בהכרח קשר בין איכות הסיפור לבין כמות ההערות (חוות הדעת שקיבלנו על "לדבר עם קיר" כללה 9 עמודים, למרות שהעורך מאוד אהב, אבל היו הרבה נושאים שחשוב להתייחס אליהם.).
כלומר, ההבדל בין קריאת בטא לבין חוות דעת היא לא בפרטים הטכניים, אלא במהות.
במה שאנחנו ככותבים נקבל בסיום הקריאה ועם איזה מסמך נוכל לעבוד אחר-כך.
ברמה הטכנית, חשוב לי לציין 
✍ גם עם עורכים וגם עם קוראי בטא נוכל לדבר לאחר הקריאה. בעוד שאת הקוראים נצטרך הרבה פעמים לדובב ולשאול יותר שאלות מכוונות, עורך לרוב כבר יגיע עם המידע מעובד וימסור אותו באופן קוהרנטי וברור.
✍ יש כתבי יד שעדיין לא בשלים – לקוראי בטא יש הרבה פחות סבלנות לקרוא אותם. באופן כללי, קוראי בטא לא מחויבים ואחת ה"תלונות" היא שהם מתפזרים ולא קוראים. עורך מתוקף ההסכם קורא בטווח זמן סביר (סביב חודש).
✍ קוראי בטא קוראים מתוך תשוקה ועורכים קוראים כי ביקשו מהם.
✍קוראי בטא קוראים במטרה ליהנות ועורכים מחפשים את התקלות על מנת שיוכלו לספר עליהם.
✍ ️ככל שיש יותר קוראי בטא, יש יותר דיעות סותרות. כל קורא אוהב דברים אחרים. מצד שני, כשכל הקוראים אומרים אותו דבר, אפשר להבין שיש כאן בעיה.
✍ אין ציפייה מקוראי בטא וחוות דעת שיערכו את הטקסט וייתנו הערות קונקרטיות ונקודתיות. קוראי בטא הרבה פעמים עושים את זה, והרבה פעמים עוזרים לנו על ידי תיקונים של אי-דיוקים בטקסט.
אני מקווה שהטקסט הזה עושה סדר ומארגן את ההבנה לגבי הדמיון/שונות בין התחומים.
אם יש שאלות ובקשות לחידוד – אתם מוזמנים ומוזמנות לשאול בקבוצת הפייסבוק יצירה בגוון שלם – מועדון הכתיבה.

כתיבת תגובה