כמה עמודים צריך להיות אורך  הפרק?

אחת השאלות הנפוצות בקשר לכתיבה קשורה למספר עמודי הפרקים: כמה מחלקים, איך מחלקים, למה מחלקים.

כדי לענות על השאלות הקונקרטיות הנ"ל, חשוב להבין את התפקיד של הפרק.

פרק הוא יחידת המידה הנפוצה ביותר בספרים. המטרה של הפרק הוא להגדיר תחום/ תמה/ תקופה/ מבע שהחלק הזה עוסק בהם. לרוב סיום פרק מסמן שכאן הזמן לעצור, לעשות הפסקה, לנוח ולקת אוויר לקראת הפרק הבא.

התחימה הזאת היא לכאורה טכנית. התוכן שייך לכאן ומכאן אנחנו עוברים לנושא אחר.

מבט מקרוב מראה לנו שהפרק הוא הרבה יותר מהותי ובעל משמעות עצומה, אם יודעים להשתמש בו נכון.

מתח – כתיבה היא בחירה – אנחנו בוחרים מה להכניס ומה להשאיר בחוץ. מהם האירועים שצריכים לקרות  בתוך הפרק? כיד הם  קשורים לזה. בספר הילדים  בילבי גרב ברך, כל פרק עוסק בהרפתקה אחרת של  בילבי. מה עוד אנחנו בוחרים?  האם שורת הסיום, מותירה מקום למתח לקראת הפרק הבא (של מי היו  הצעדים שנשמעו בעומק היער?)  או סוגרת אותו כדי שהקורא יצא עם התחושה אותה רצה הכותב להעביר (כבדות, רומנטיקה, חיוך).

מיקוד – המובחנות של הפרקים עוזרת לנו למקד את הנושא של הפרק, את מה שחשוב שייאמר בפרק הנוכחי ולהימנע מחזרות. הוא  מגדיר לנו זמנים, מבעים, מקומות. המעבר לפרק הבא ממקד אותנו בטווח חדש של נושאים שיידונו בו.
ניתן  למקד אפילו יותר על ידי  קריאה בשם לפרק ובכך זה מחייב אותנו להבין את התמה המרכזית של הפרק, כדי שלא תהיה אוסף של פרגמנטים  שבמקרה חוברו יחד.

מיסגור – המיסגור של כל  פרק כשלעצמו מאפשר מיסגור של התהליך  הרגשי והקונפליקט המרכזי במקביל לתהליך העלילתי. בנייה של התחלה אמצע  וסוף  מסייעת  גם לנו וגם לקוראים לעבור את  התהליך שיש בפרק (כן, בכל פרק בסיפור צריך להיות תהליך, צריכה להיות התפתחות כלשהי, ולו המינורית ביותר).

שלושת הסעיפים לעיל, התייחסו לחשיבות הפרק מבחינת התוכן. אבל כפי שאתם יודעים, כל סיפור בנוי מתוכן וצורה.

הבחירה לחלק את הספר לפרקים או למערכות או בכלל לא, לתת שם  לפרקים  או לא, אורך הפרקים, מקצב הפרקים – הם כולם חלק מהבחירות האומנותיות של הסופר באופן כתיבת הספר  ומייצרות מערכת יחסים עם הקורא ותיאום ציפיות עוד לפני שהוא התחיל לקרוא בכלל.

אמנות הסיפור, נמצאת בדיוק בחלקים האלה שהם מתחת לפני השטח.

לדוגמא, כאשר ספר כתוב בשני קולות באופן טבעי  הפרקים  נחלקים קול  של א' וקול של ב' לסירוגין. אבל מה קורה  אם  באופן עקבי יש פרק  אחד ארוך יותר מהשני? פרק אחד שמשתפך ופרק אחד מאופק? יש כאן אמירה שאינה מילולית על האופי שלהם, על יחסי הכוחות. ומה אם פתאום  הם מתחלפים? ואם קול א' פתאום נעלם?

דוגמא  אחרת היא הספר "הגלים" של וירג'ניה וולף, שם יש 6 נקודות מבט. בהתחלה הקטעים הם קצרים ומבטאים משהו  קליל יותר בהתבוננות, כיוון שהדמויות  עדיין ילדים וילדות וככל  שהספר מתפתח והדמויות  מתבגרות, הפרקים  מתארכים בהתאם והתכנים מתבגרים.

בספר  "ענבי  זעם", יש שני סוגי פרקים. יש פרק אחד שהוא תיאור של התופעה, שהוא מתאר ממבט על את המתרחש בתקופה של הספר (שנות המשבר הכלכלי העמוק בשנות ה-30 בארצות הברית) ופרק אחר ארוך משמעותית שמתאר משפחה אחת מתוך כל עשרות  אלפי המשפחות שנדדו  מערבה באותן שנים.

אורך הפרקים מעיד גם  על איכויות  שונות של הספר. פרקים  באורך שווה  פחות או יותר, מעידים על  יציבות לעומת פרקים באורכים משתנים  שמתארות בלבול וכאוטיות. ייתכן שדווקא פרקים באורך שווה יבטאו ניסיון לעשות סדר וככל שהסדר בחיי הדמות מתבלגנת, גם הפרקים מתבלגנים. אם כל הפרקים באורך  שווה  ופתאום יש פרק של חצי עמוד, נבין שיש כאן אמירה. נעצור ונתהה. לא באופן המודע, אלא באופן הבלתי מודע, זה שקולט את הספר מתחת לפני השטח.

בספר "19 דקות" של ג'ודי פיקו, כל פרק מובא מזווית של דמות אחרת. יש דמויות שנושאות נאומים ויש שמסתפקות  בשורות בודדות. זהו  ספר שמבטא אירוע מאוד כיאוטי, של רצח בבית ספר תיכון  וניסיון לפענח ולנתח את מה שהוביל לקראתו.

הבעיה היא כאשר הפרקים  באורך שווה מתוך סטיריליות, חוסר רצון לגעת במקומות הכואבים או במקרה הגרוע ביותר, פס ייצור של ספרים שבהם כל הפרקים צריכים להיות באור שווה, כל הדמויות צריכות  לעבור א' ב' וג' ובמקום לקבל ספרות במיטבה, אנחנו מקבלים העתקים זהים לדברים שכבר קראנו.

לכן,  אם אני חוזרת לשאלה באיזה אורך צריך להיות פרק בספר, אחרי שהבנו את כל המשמעויות של הפרק אתם מבינים שאין תשובה אחת.

לכל ספר יש את הצרכים שלו, יש את המסרים המילוליים והבלתי מילוליים שלו,  ואורכי הפרקים  הם  חלק  מההשפעות  הלא  מודעות על הקוראים. כל  ניסיון  להגדיר מראש את מספר העמודים, הוא לא נכון. אנחנו צריכים  לזרום עם הספר, עם התוכן  שבו ולראות שיש הלימה בין מה שאנחנו מספרים לבין האופן שאנחנו מציגים זאת.

 

כתיבת תגובה