להתחבר לעצמי

ראיון עם רויטל קימלמן אגמי על ספרה "נשות חיי":

"נשות חיי" הוא רומן סוחף המגולל את סיפורו של יהונתן, צעיר שאפתן, ההופך לאיש משפחה שאינו חדל לחשוק בנשים אחרות ולהתגעגע אליהן ומתמודד עם המחיר שגובה הבגידה ממנו ומנשות חייו.

אגב כך נחשפת תמונה רחבה של הווי החיים במדינת ישראל הצעירה על רקע סמטאות ירושלים, תל אביב ובאר שבע של שנות ה-60 וה-70.

זהו סיפור על אהבה, תשוקה ובגידה שבמהלכו נשבה הקורא בקסמן של הדמויות וליבו יוצא אליהן בחמלה.

 רויטל קימלמן אגמי, ילידת 1964, נשואה ואם לשתי בנות, מרפאה בעיסוק בוגרת החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א. זהו ספרה הראשון.

הראיון נערך ביום שלישי, 18.5.2021 בשעה 20:00.

הראיון יועבר בלייב בקבוצת הכתיבה: יצירה בגוון שלם -מועדון  הכתיבה.

לפרויקט "כותבים -יוצאים לאור": https://galelgar.co.il/?p=5502

מוזמנים להצטרף.

טעימה מן הספר:

בפעם הקודמת שנפגשו, היא לבשה את שמלתה המשובצת. המשבצות הקטנות על השמלה שלה היו בצבע ירוק ולבן. בחלקה העליון היה צווארון בייבי כפול, מאחור כפתורים ובצד רוכסן. חצאית השמלה הייתה בדוגמת קומות עם קפלים. הוא עצמו הגיע בחולצה משובצת משבצות שחורות ואפורות, חולצה נחמדה שהלמה אותו מאוד, במכנסיים שחורים ובנעליים מצוחצחות.
"תגיד לי, אין לכם מגהץ בבית?" גערה בו באותו מפגש. יהונתן היה המום במקצת. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא "התנפלה" עליו בצורה כזו. היא לא הייתה כזו בדרך כלל.
"מה יש? רואים על החולצה שהיא לא מגוהצת?" גיחך. מבטה התמלא זעזוע.
"אלא מה, אני עיוורת? אם לא היו רואים הייתי אומרת לך?" קולה התגבר. "ולי עוד יש משקפיים אז אני רואה טוב יותר."
הוא השפיל את מבטו. הרושם הטוב שרצה לעשות לא צלח למרות שבחר בחולצה הכי יפה שלו.
"אבל אף אחד לא ירגיש," השמיע קול של ילד נזוף. "בשבילי היית צריך להתלבש בצורה מכובדת," קראה. אוי, לא, היא ממש נעלבה. יהונתן שתק במבט מושפל למרות שלא ממש הבין על מה המהומה.
"למה אתה לא אומר כלום?" המשיכה בכעס. "הבנתי. שתיקה כהודאה. אבל לפחות תתנצל ותגיד שזאת הפעם הראשונה, ושאתה מבטיח שזאת גם הפעם האחרונה," אמרה בסמכותיות.

הוא לא ידע איך להגיב. הוא לא ידע לגהץ, ולבקש טובה מאחיו בכל פעם זה לא משהו שהוא יהיה מוכן לעשות. מצד שני, הוא הבין שמראה מגוהץ היה חשוב לה. יהונתן המשיך לשתוק כשהוא מפנה את מבטו לרצפה.
"אינני יכול להבטיח," לחש לבסוף, והביט בשעונו. "אני מופיע הערב עם החבר'ה ואני צריך כבר להיות שם." היא השתתקה. מבטה היה כעוס.